רש"י על נדה כ״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נדה כ״ד
1 עַד הָאַרְכּוּבָּה. רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר: עַד לִנְקָבָיו, רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יְהוֹשֻׁעַ: עַד מְקוֹם טַבּוּרוֹ.
2 בֵּין רַבִּי זַכַּאי לְרַבִּי יַנַּאי אִיכָּא בֵינַיְיהוּ ״טְרֵפָה חַיָּה״, מָר סָבַר ״טְרֵפָה חַיָּה״, וּמָר סָבַר ״טְרֵפָה אֵינָהּ חַיָּה״.
3 בֵּין רַבִּי יַנַּאי לְרַבִּי יוֹחָנָן, אִיכָּא בֵינַיְיהוּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ניטל נִיטְּלָה יָרֵךְ וְחָלָל שֶׁלָּהּ — נְבֵלָה.
4 אָמַר רַב פָּפָּא: מַחְלוֹקֶת מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, אֲבָל מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה אֲפִילּוּ כֹּל דְּהוּ — טְהוֹרָה. וְכֵן אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמַּפֶּלֶת אֶת שֶׁגּוּלְגׇּלְתּוֹ אֲטוּמָה — אִמּוֹ טְהוֹרָה.
5 וְאָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמַּפֶּלֶת כְּמִין אַפָּקוּתָא דְּדִיקְלָא — אִמּוֹ טְהוֹרָה.
6 אִיתְּמַר: הַמַּפֶּלֶת מִי שֶׁפָּנָיו מוּסְמָסִים, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אִמּוֹ טְמֵאָה, רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אִמּוֹ טְהוֹרָה.
7 אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: הַמַּפֶּלֶת יָד חֲתוּכָה וְרֶגֶל חֲתוּכָה — אִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מִגּוּף אָטוּם בָּאתָה. וְאִם אִיתָא, לִיתְנֵי: שֶׁמָּא מִגּוּף אָטוּם אוֹ מִמִּי שֶׁפָּנָיו מוּסְמָסִין!
8 אָמַר רַב פַּפֵּי: בְּפָנָיו מוּסְמָסִין — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּטְמֵאָה, כִּי פְּלִיגִי — בְּפָנָיו טוּחוֹת, וְאִיפְּכָא אִיתְּמַר: רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אִמּוֹ טְהוֹרָה, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אִמּוֹ טְמֵאָה.
9 וְלוֹתְבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן מֵהָא! מִשּׁוּם דְּשַׁנִּי לֵיהּ: הַיְינוּ גּוּף אָטוּם, הַיְינוּ מִי שֶׁפָּנָיו טוּחוֹת.
10 בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא נְפוּק לְקִרְיָיתָא, אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דַּאֲבוּהוֹן, אָמַר לָהֶם: כְּלוּם בָּא מַעֲשֶׂה לְיֶדְכֶם? אָמְרוּ לוֹ: פָּנִים טוּחוֹת בָּא לְיָדֵינוּ, וְטִימֵּאנוּהָ.
11 אָמַר לָהֶם: צְאוּ וְטַהֲרוּ מָה שֶׁטִּמֵּאתֶם. מַאי דַּעְתַּיְיכוּ, לְחוּמְרָא? חוּמְרָא דְּאָתְיָא לִידֵי קוּלָּא הִיא, דְּקָיָהֲבִיתוּ לַהּ יְמֵי טוֹהַר.
12 אִיתְּמַר: הַמַּפֶּלֶת בְּרִיָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי גַּבִּים וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת, אָמַר רַב: בְּאִשָּׁה — אֵינוֹ וָלָד, בִּבְהֵמָה — אָסוּר בַּאֲכִילָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בְּאִשָּׁה — וָלָד, בִּבְהֵמָה — מוּתָּר בַּאֲכִילָה.
13 בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בִּדְרַב חָנִין בַּר אַבָּא, דְּאָמַר רַב חָנִין בַּר אַבָּא: ״הַשְּׁסוּעָה״ — בְּרִיָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת.
14 רַב אָמַר: בְּרִיָּה בְּעָלְמָא לֵיתַהּ, וְכִי אַגְמְרֵיהּ רַחֲמָנָא לְמֹשֶׁה — בִּמְעֵי אִמָּהּ אַגְמְרֵיהּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בְּרֵיהּ בְּעָלְמָא אִיתַאּ, וְכִי אַגְמְרֵיהּ רַחֲמָנָא לְמֹשֶׁה — בְּעָלְמָא אַגְמְרֵיהּ, אֲבָל בִּמְעֵי אִמָּהּ — שָׁרְיָא.
15 אֵיתִיבֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא לְרַב: רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת פָּסוּל לַעֲבוֹדָה, אַלְמָא דְּחָיֵי, וְקַשְׁיָא לְרַב! אֲמַר לֵיהּ: שִׁימִי אַתְּ! שֶׁשִּׁדְרָתוֹ עֲקוּמָּה.
16 מֵיתִיבִי: יֵשׁ בְּעוּבָּרִין שֶׁהֵן אֲסוּרִין — בֶּן אַרְבָּעָה לְדַקָּה, בֶּן שְׁמֹנָה לְגַסָּה, הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה אָסוּר. יָצָא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת.
17 מַאי ״יָצָא״? לָאו יָצָא מִכְּלַל עוּבָּרִין, שֶׁאֲפִילּוּ בִּמְעֵי אִמָּן אֲסוּרִין?
18 רַב מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ, וּשְׁמוּאֵל מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ. רַב מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ: בֶּן אַרְבָּעָה לְדַקָּה, בֶּן שְׁמוֹנֶה לְגַסָּה, הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה — אָסוּר.
19 בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, אֲבָל בִּמְעֵי אִמּוֹ — שְׁרֵי. יָצָא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת, דַּאֲפִילּוּ בִּמְעֵי אִמּוֹ נָמֵי אָסוּר.
20 וּשְׁמוּאֵל מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ: בֶּן אַרְבָּעָה לְדַקָּה, בֶּן שְׁמֹנֶה לְגַסָּה — הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה אָסוּר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו, אֲבָל כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו — מוּתָּר. יָצָא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת, דְּאַף עַל גַּב דְּכָלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו — אִם יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם אָסוּר, בִּמְעֵי אִמּוֹ שְׁרֵי.
21 תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב: הַמַּפֶּלֶת בְּרִיַּית גּוּף שֶׁאֵינוֹ חָתוּךְ, וּבְרִיַּית רֹאשׁ שֶׁאֵינוֹ חָתוּךְ, יָכוֹל תְּהֵא אִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְגוֹ׳ וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל וְגוֹ׳״ —
22 מִי שֶׁרָאוּי לִבְרִית שְׁמֹנָה, יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִבְרִית שְׁמֹנָה. אֲמַר לֵיהּ רַב וְסַיֵּים בַּהּ הָכִי: וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת.
23 רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא סָבַר לְמֶעְבַּד עוֹבָדָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא: מַאי דַּעְתָּיךְ לְחוּמְרָא? חוּמְרָא דְּאָתֵי לִידֵי קוּלָּא הוּא, דְּקָיָהֲבַתְּ לַהּ דְּמֵי טוֹהַר. עֲבֵיד מִיהָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב, דְּקַיְימָא לַן הִלְכְתָא כְּרַב בְּאִיסּוּרֵי, בֵּין לְקוּלָּא בֵּין לְחוּמְרָא.
24 אָמַר רָבָא: הֲרֵי אָמְרוּ, אִשָּׁה יוֹלֶדֶת לְתִשְׁעָה וְיוֹלֶדֶת לְשִׁבְעָה, בְּהֵמָה גַּסָּה יוֹלֶדֶת לְתִשְׁעָה — יוֹלֶדֶת לְשִׁבְעָה אוֹ לֹא יָלְדָה?
25 אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: תָּא שְׁמַע, הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה אָסוּר. מַאי לָאו אַגַּסָּה? לָא, אַדַּקָּה.
26 הַאי מַאי? אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אַגַּסָּה — אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּבְאִשָּׁה חָיֵי, בִּבְהֵמָה נָמֵי חָיֵי, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא חָיֵי.
27 אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ אַדַּקָּה אִיתְּמַר, פְּשִׁיטָא! בַּת תְּלָתָא יַרְחֵי מִי קָא חָיֵי?!
28 אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמִינָא: כֹּל בְּצִיר תְּרֵי יַרְחֵי חָיֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.
29 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הַמַּפֶּלֶת דְּמוּת לִילִית, אִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה, וָלָד הוּא אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּנָפַיִם. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְּסִימוֹנְיָא בְּאַחַת שֶׁהִפִּילָה דְּמוּת לִילִית, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָמְרוּ: וָלָד הוּא אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּנָפַיִם.
30 הַמַּפֶּלֶת דְּמוּת נָחָשׁ, הוֹרָה חֲנִינָא בֶּן אָחִיו שֶׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה. הָלַךְ רַבִּי יוֹסֵף וְסִפֵּר דְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שָׁלַח לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הַנְהֵג בֶּן אָחִיךָ וָבֹא.
31 בַּהֲלִיכָתָן, יָצְתָה כַּלַּת רַבִּי חֲנִינָא לִקְרָאתוֹ, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, הַמַּפֶּלֶת כְּמִין נָחָשׁ מַהוּ? אָמַר לָהּ: אִמּוֹ טְהוֹרָה. אָמְרָה לוֹ: וַהֲלֹא מִשִּׁמְךָ אָמְרָה לִי חֲמוֹתִי אִמּוֹ טְמֵאָה? וְאָמַר לָהּ: מֵאֵיזֶה טַעַם? הוֹאִיל וְגַלְגַּל עֵינוֹ עָגוֹל כְּשֶׁל אָדָם. מִתּוֹךְ דְּבָרֶיהָ נִזְכַּר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁלַח לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: מִפִּי הוֹרָה חֲנִינָא.
32 אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ, צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דְּאָמַר מִילְּתָא — לֵימָא בַּהּ טַעְמָא, דְּכִי מַדְכְּרוּ לֵיהּ — מִדְּכַר.
33 מַתְנִי' הַמַּפֶּלֶת שָׁפִיר מָלֵא מַיִם, מָלֵא דָּם, מָלֵא גְּנִינִים — אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְוָלָד. וְאִם הָיָה מְרוּקָּם — תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה. הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל אוֹ שִׁלְיָא — תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה.
34 גְּמָ' בִּשְׁלָמָא דָּם וּמַיִם — לֹא כְּלוּם הִיא, אֶלָּא גְּנִינִים — נֵיחוּשׁ שֶׁמָּא וָלָד הֲוָה וְנִימּוֹחַ? אָמַר אַבָּיֵי: כַּמָּה יַיִן חַי שָׁתַת אִמּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁנִּמּוֹחַ עוּבָּרָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ?
35 רָבָא אָמַר: ״מָלֵא״ תְּנַן, וְאִם אִיתָא דְּאִתְּמוֹחֵי אִתְּמַח — מִחְסָר הֲוָה חָסַר. רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר: ״גְּוָונִים״ תְּנַן, וְאִם אִיתָא דְּאִתְּמוֹחֵי אִתְּמַח — כּוּלֵּהּ בְּחַד גַּוְונָא הָוֵי קָאֵי.
36 תַּנְיָא, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי, וְהָיִיתִי מִסְתַּכֵּל בַּעֲצָמוֹת שֶׁל מֵתִים. הַשּׁוֹתֶה יַיִן חַי — עַצְמוֹתָיו שְׂרוּפִין, מָזוּג — עַצְמוֹתָיו סְכוּיִין, כָּרָאוּי — עַצְמוֹתָיו מְשׁוּחִין. וְכׇל מִי שֶׁשְּׁתִיָּיתוֹ מְרוּבָּה מַאֲכִילָתוֹ — עַצְמוֹתָיו שְׂרוּפִין, אֲכִילָתוֹ מְרוּבָּה מִשְּׁתִיָּיתוֹ — עַצְמוֹתָיו סְכוּיִין, כָּרָאוּי — עַצְמוֹתָיו מְשׁוּחִין.
37 תַּנְיָא, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי. פַּעַם אַחַת רַצְתִּי אַחַר צְבִי, וְנִכְנַסְתִּי בְּקוּלִית שֶׁל מֵת, וְרַצְתִּי אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת, וּצְבִי לֹא הִגַּעְתִּי, וְקוּלִית לֹא כָּלְתָה. כְּשֶׁחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי, אָמְרוּ לִי: שֶׁל עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָיְתָה.
38 תַּנְיָא, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי. פַּעַם אַחַת נִפְתְּחָה מְעָרָה תַּחְתַּי, וְעָמַדְתִּי בְּגַלְגַּל עֵינוֹ שֶׁל מֵת עַד חוֹטְמִי. כְּשֶׁחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי, אָמְרוּ: עַיִן שֶׁל אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה.
39 וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: אַבָּא שָׁאוּל נַנָּס הֲוָה — אַבָּא שָׁאוּל אָרוֹךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה וְרַבִּי טַרְפוֹן מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ, וְרַבִּי טַרְפוֹן אָרוֹךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה וְרַבִּי מֵאִיר מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ, רַבִּי מֵאִיר אָרוֹךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה וְרַבִּי מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ, רַבִּי אָרוֹךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה
40 וְרַבִּי חִיָּיא מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ, וְרַבִּי חִיָּיא אָרוֹךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה וְרַב מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ, רַב אָרוֹךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה וְרַב יְהוּדָה מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ, וְרַב יְהוּדָה אָרוֹךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה וְאַדָּא דַּיָּילָא מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ,
פירוש רש"י על נדה כ״ד
1 עד הארכובה - שנחתכו רגליה עד למעלה מן הארכובה שהיא טרפה וקסבר טרפה אינה חיה:
2 עד לנקביו - ונקביו בכלל קסבר טרפה חיה הלכך עד לארכובה הוי ולד אבל עד לנקביו הוי נבלה כר' אלעזר דאמר ניטל הירך וחלל שלה נבלה ואפי' בחייה מטמאה הלכך לא חיה ובשחיטת חולין דף כא. מפרש היכי דמי חלל שלה כל שרבוצה ונראית חסרה:
3 עד טבורו - אבל עד נקביו לא דלית ליה דרבי אלעזר ואי משום טרפה קסבר טרפה חיה:
4 בין ר' ינאי לרבי יוחנן איכא בינייהו דר' אלעזר - ותרוייהו אית להו טרפה חיה:
5 מלמעלה - שנחתך מגולגלתו:
6 אטומה - חסרה:
7 כמין אפקתא דדיקלא - שהדקל למטה יחיד ומתפצל מלמעלה כך היו ידיו ורגליו על כתפו ומלמטה הוא בלא צורה:
8 מוסמסין - מעוכין קצת ולא כל כך כפניו טוחות:
9 כי פליגי בפניו טוחות - שאין צורה בהן ניכרת לגמרי:
10 ואיפכא איתמר - ולא משום צורך מפיק לה אלא הכי גמר לה מרביה:
11 לותביה ריש לקיש לר' יוחנן מהא - דאם איתא ליתני או ממי שפניו טוחות:
12 היינו פניו טוחות - אבל בפניו מוסמסין ליכא לשנויי הכי דהא ניכרת בהן הצורה ולאו אטום הוא דאטום היינו חסר לגמרי:
13 לחומרא - שטמאתם אותה שבועים משום ספק נקבה:
14 חומרא דאתי לידי קולא הוא - דכיון דולד הוא יהביתו לה ימי טוהר מיהא ל"ג דזכר ומטהריתו לדם ראייתה שלא כדין דטמאה נדה היא דלאו ולד הוא:
15 בבהמה אסור באכילה - אם נשחטה אמו ונמצא במעיה וכל שכן יצא לאויר העולם דנפל הוא ונבלה:
16 מותר באכילה - דכתיב ויקרא י״א:ג׳ כל בבהמה תאכלו כל הנמצא בבהמה תאכלו ובלבד שיהיו לו פרסות או פרסה כדאמר בבהמה המקשה לילד חולין סט::
17 השסועה - רחמנא אסרה דכתיב דברים יד את זה לא תאכלו וגו' השסועה:
18 רב סבר - האי דאסר רחמנא כשנמצאת במעי בהמה אסורה דהא בריה בעלמא בפני עצמה ליתא:
19 בעלמא אגמריה - אותו המין אסר אבל אם נמצאת במעי פרה מותר:
20 ר' חנינא בן אנטיגנוס - בבכור קאי וקאמר דהוי מום ומדפסל ליה לקרבן מכלל דלהדיוט שרי וקשיא לתרוייהו דהא אפי' יצא לאויר העולם שרי ושמואל לא שרי אלא במעי אמו. והא דאקשי רב שימי טפי לרב מדשמואל משום דגביה הוה קאי ובר בריה הוה כדאמר בפרק כל הבשר חולין קיא: רב אקלע לבי רב שימי בר חייא בר בריה:
21 שימי את - בכמה דוכתין אשכחן דמהדר ליה רב הכי שימי את ונראה בעיני משום דבר בריה הוה וקאמר ליה הכי משום חביבותיה כלומר אתה יודע להשיבני. ואני שמעתי שמדת צניעות היה בו ברב שלא היה זוקף עיניו למעלה הלכך לא היה מכירו ולא נהירא לי שהרי לא מצינו שאמר רב כך לשום אדם אלא לזה אמר כן בכמה מקומות כאן ובמנחות דף קי. ועוד שמעתי משום דחריף הוה ודחיק ליה כי ההיא דאמר במועד קטן דף כט רחמנא לישזבא מכיסופיה דרב שימי ולא היא דהתם רב שימי בר אשי הוה דדחיק ליה לרב פפא:
22 ששדרתו עקומה - הא דרבי חנינא דמשמע דחיי לאו שני גבין ממש אלא ששדרתו עקומה כזה ונראין כשתים:
23 יש בעוברין - שיצאו לאויר העולם שאסורין משום נבלה:
24 לאו יצא מכלל עוברין - דהני אע"ג דלא כלו חדשיהן כי נמצאו במעי אמן שרו אבל האי אפי' במעי אמן אסור וקשיא לשמואל:
25 רב מתרץ לטעמיה - דרב לא צריך לתרוצי אלא משום היא גופה דלא משתמע שפיר דהא רישא כשיצאו לאויר העולם מיירי וסיפא דקתני יצא משמע דעלה קאי וכשיצא לאויר העולם משמע דמותר ואי אפשר לומר כן הלכך צריך להוסיף עליה אבל במעי אמו שרי דכתיב כל בבהמה תאכלו בפרק בהמה המקשה חולין סט.:
26 יצא מי שיש לו שני גבין וכו' - דכי כתב רחמנא השסועה למיסר במעי אמו אסרה דהא מין בפני עצמה ליתא:
27 ושמואל מתרץ לטעמיה - רישא וסיפא בשיצא לאויר העולם:
28 דאע"ג דכלו לו חדשיו - נפל הוא דלא חיי ונבלה הואי:
29 שאינו חתוך - כולו שלם כעין דף ואין בו חיתוך אברים וצורה אלא חלק כעין עיגול:
30 וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול - משמע מי שהוא ראוי לחיות שמנה ימים אמו טמאה לידה ומי שאינו ראוי לחיות שמנה לברית לא:
31 א"ל רב - לתנא סיים בה נמי הכי ואימא יצאו אלו מי שיש לו שני גבין וכו':
32 כוותיה דשמואל - בשני גבין דולד הוא וקאמר טמאה אפילו בלידה יבישתא דולד הוא:
33 הרי אמרו אשה יולדת לט' ויולדת לז' - ואנא נמי אמינא כי היכי דבהמה לט' כדאמרי' לעיל בן ח' לגסה נפל הכא נמי יולדת לז' נפל או לאו נפל הוא ומותר:
34 הימנו ולמטה - בברייתא דלעיל תניא:
35 מאי לאו אגסה - נמי קאי דקתני בן ח' לגסה והימנו ולמטה כגון בר ז' אסור:
36 אדקה - בן ד' לדקה והימנו ולמטה כגון בר תלתא אסור:
37 אלא אי אמרת אדקה פשיטא - הואיל ובר תלתא הוא לא חיי:
38 כל בציר תרי ירחי - מכדרכו חיי כי היכי דבאשה ובבהמה גסה בר ז' חיי דהוי תרי ירחי בציר מכי אורחיה הכי נמי בר תלתא לדקה חיי אע"ג דבר ד' לא חיי:
39 קמ"ל - דלא חיי:
40 דמות לילית - שידה. שד יש לו פרצוף אדם ויש לו כנפים:
41 הנהג בן אחיך ובא - כלומר הבא בן אחיך ובא עמו:
42 ה"ג בהליכתן יצתה כלת חנינא לקראת רבי יהושע:
43 מתני' מלא גנונים - גוונים:
44 המפלת סנדל - אין סנדל בלא ולד אחר ובשביל סנדל תשב לזכר ולנקבה דספק זכר ספק נקבה הוא ואם הולד אחר נקבה אין הסנדל לא מעלה ולא מוריד ולא תשב אלא לנקבה ימי טומאה וימי טהרה שאפי' הוא זכר הואיל ונקבה בהדיה לא בצירי ימי טומאתה וימי טהרה דנקבה שהרי של זכר מובלעין בתוך של נקבה וכי אצטריך תשב לזכר ולנקבה כגון שהולד השני זכר דיהבינן לה חומרת טומאה דנקבה בשביל הסנדל וימי טוהר לזכר לחומרא:
45 גמ' שמא ולד היה ונימוח - כיון דלאו דם הוא ולאו מים נינהו איכא למיחש לולד:
46 כמה יין חי כו' - לשון גוזמא:
47 ה"ג רבא אמר מלא תנן:
48 סכויין - שחורין. שמעתי ל"א סכויין בלא מוח ומשיחה אלא יבשה:
49 מזוג - יותר מדאי:
50 קולית - עצם הירך:
51 דיילא - שמש דרבנן ואדא שמו: